תקנות נגד שכחת ילדים ברכב - אז מה בעצם קורה עם זה?

בחודש מרץ האחרון אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת תקנות ובהן חובה על כל מי שמסיע ילד שגילו פחות מארבע, לרכוש ולהתקין מערכת נגד שכחת ילדים. התקנות אמורות היו להיכנס לתוקף ב 1/8/21 ומשטרת ישראל קבעה כי תתחיל לאכוף את התקנות החל מתחילת השנה הבאה. במהלך עשר השנים האחרונות ועל פי נתוני ארגון בטרם, נשכחו ברכב מעל ל 880 ילדים, כ 30 מהם נפטרו עקב כך. ברור היה כי יש צורך במתן פתרון כל שהוא ע"י משרד התחבורה. התקנות האמורות עברו גלגולים רבים במרוץ השנים, עד לאישורם בשנה שעברה. היו מס' הצעות חוק פרטיות (שהוגשו על ידי ח"כ פרטיים ולא בתמיכת הממשלה) אשר הורדו מסדר היום. בשלב מסוים, עמדה על הפרק הצעה לחייב את הגננות להתקשר לכל הורה שילדו לא הגיע באותו היום לגן ואף עמדה על הפרק הצעת חוק של שר התחבורה דאז, ח"כ ישראל כ"ץ, אשר ביקשה להשית עונש של עד שבע שנות מאסר על הורה שישכח את ילדו ברכב. עונש חסר תקדים לכל הדעות. אך הנה, עשרה ימים לפני מועד כניסתן לתוקף, הכריזה שרת התחבורה החדשה ח"כ מירב מיכאלי, על דחיית התקנות בשנה. כאמור, התקנות למעשה מחייבות כל בעל רכב, אשר מסיע בו ילדים עד גיל ארבע לרכוש תוסף בתצורת כרית (כן, גם סבא וסבתא שאוספים מהגן), אשר יותקן על כסא הילד, בעלות של כמה מאות שקלים. התוסף יתריע בהודעה לאפליקציה שתתוקן על גבי הטלפון, בעת שהכרית תחוש תזוזה, לאחר מספר שניות לאחר עזיבת הנהג את הרכב, וכאשר הרכב כבוי. העונש בגין אי ציות לתקנות אלו יהא קנס כספי של 250 ₪ וארבע נקודות. על התקנות הללו נשמעה ביקורת רבה, החל מהדרך בה הממשלה למעשה נמנעה מלקחת אחריות וגלגלה את עלות המוצרים ישירות על האזרחים, ללא כל סבסוד, דרך היעדר תקינה מסודרת והוצאת מוצר שאינו תואם תקינה ישראלית, דרך ביקורת באשר לאי התאמת המערכת לחברה הישראלית, בה לרבים ממנה ישנו טלפון "כשר" שלא מאפשר חיבור חיצוני לאינטרנט, וכלה בביקורת על משרד התחבורה באשר לזירוז ההליך באופן בלתי אחראי, אי לימוד התחום באופן מספק, והוצאת מוצר לא בטיחותי, אשר עלול להרע. באשר למדינות העולם, המדינה היחידה אשר עשתה מהלך דומה הייתה איטליה, בה האזרחים חוייבו להתקין מכשיר דומה לזה הנדרש בארץ, אך באיטליה החליטה הממשלה לסבסד 30 אירו לכל מכשיר, סבסוד של כמעט 40% מעלות המכשיר. יתר המדינות מתמרצות את אזרחיהן להתקין מכשירים שונים בדרכי תמריץ כספי / הנחה בביטוח הרכב, ובאמצעות חינוך האוכלוסייה. למעשה, על מנת לזרז את הליך התקינה והתקנת התקנות, אומצה בישראל תקינה איטלקית, אשר נשמעה ביקורת רבה אודותיה. ניתן לומר רבות על הרגולציה והתערבות הממשל בחייו הפרטיים של האזרח, ונוכל לחזות בוויכוחים עיקשים לגבי נושאים נוספים, בהם המדינה בוחרת להתערב או לא (חיסוני שגרה של ילדים היא דוגמה אחת מני רבות), אך חשוב להבהיר כי, וללא נקיטת עמדה בפועל באשר לצורך הרגולציה בנושא כזה או אחר, על משרדי הממשלה מוטלת החובה לבצע כל הליך, באופן מסודר, מעמיק ואף לפרסם את הצעדים שנעשו לציבור. אז עד יוני 2022, בו אמורות להכנס התקנות החדשות לתוקף, מומלץ לסגל שיטות אחרות למניעת שכחת ילדים ברכב. חיי ילדינו חשובים לאין שיעור, ואסור לרגע לחשוב כי לי זה לא יכול לקרות.